קבל
מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
קִבֵּל א [עריכה]
- העביר לרשותו את אשר ניתן לו.
-
- "גַּם אֶת הַטּוֹב נְקַבֵּל מֵאֵת הָאֱלֹהִים וְאֶת הָרָע לֹא נְקַבֵּל?" (איוב ב י)
- "וַיְקַבְּלֵם דָּוִיד וַיִּתְּנֵם בְּרָאשֵׁי הַגְּדוּד." (דברי הימים א יב יח)
- הסכים, התחיב לעשות כפי שהוטל עליו.
-
- "קִיְּמוּ וְקִבְּלוּ הַיְּהוּדִים עֲלֵיהֶם וְעַל זַרְעָם וְעַל כָּל הַנִּלְוִים עֲלֵיהֶם וְלֹא יַעֲבוֹר לִהְיוֹת עֹשִׂים אֵת שְׁנֵי הַיָּמִים הָאֵלֶּה כִּכְתָבָם וְכִזְמַנָּם בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה." (אסתר ט כז)
מילים נרדפות [עריכה]
קִבֵּל ב [עריכה]
- לשון חז"ל היה מול הבא, בא אל מול, בא לקראת.
-
- "אמר רבי אלעזר: זה המקבל פני חבירו בישיבה." (פסחים קיט א)
- לשון חז"ל משורש מקראי.
- מקבילה בערבית: השורש قبل (קבל) במשמעות דומה.
- התלונן, סיפר על סבלו או על כאבו.
-
- אמו של רבי ישמעאל באה וקבלה עליו לרבותינו אמר להן געורו בישמעאל בני שאינו נוהג בי בכבוד (תלמוד ירושלמי, מסכת פאה, פרק א)
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא |
קבל |
| הגייה* |
|
| חלק דיבר |
מלת יחס |
| מין |
|
| שורש |
ק־ב־ל ב |
| דרך תצורה |
|
| נטיות |
|
- אל מול, לפני.
-
- "וַיִּקְשֹׁר עָלָיו שַׁלֻּם בֶּן יָבֵשׁ וַיַּכֵּהוּ קָבָל עָם וַיְמִיתֵהוּ וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו." (מלכים ב טו י)
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא |
קבל |
| הגייה* |
|
| חלק דיבר |
שם־עצם |
| מין |
|
| שורש |
ק־ב־ל א |
| דרך תצורה |
משקל קַטָּל |
| נטיות |
ר' קַבָּלִים |
- חלק או רכיב במכשירי חשמל ובציוד אלקטרוני, עשוי שני לוחות חומר מוליך וביניהם שכבת בידוד, ויכול לאגור מטען חשמלי.
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא |
קבל |
| הגייה* |
|
| חלק דיבר |
שם־עצם |
| מין |
|
| שורש |
|
| דרך תצורה |
|
| נטיות |
|
- לשון המקרא כלי מצור המשמש לנגח את החומה.
-
- "וּמְחִי קָבָלֹּו יִתֵּן בְּחֹֽמֹותָיִךְ וּמִגְדְּלֹתַיִךְ יִתֹּץ בְּחַרְבֹותָיו." (יחזקאל כו ט)
