מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
ניתוח דקדוקי
|
כתיב מלא |
צח
|
הגייה* |
tsakh
|
חלק דיבר |
תואר
|
מין |
זכר
|
שורש |
צ־ח־ח
|
דרך תצורה |
|
נטיות |
ר׳ צָחִים; נ׳ צֶחָה, נ"ר צָחוֹת
|
- נקי, צלול.
- ”בָּעֵת הַהִיא יֵאָמֵר לָעָם-הַזֶּה וְלִירוּשָׁלִַם רוּחַ צַח שְׁפָיִים בַּמִּדְבָּר דֶּרֶךְ בַּת-עַמִּי לוֹא לִזְרוֹת וְלוֹא לְהָבַר..“ (ירמיהו ד, פסוק יא).
- ”דּוֹדִי צַח וְאָדוֹם, דָּגוּל מֵרְבָבָה.“ (שיר השירים ה, פסוק י).
- אני אוהב את המרק שלי צח, ללא בשר, ירקות או תוספות אחרות.
- מקור המילה במקרא. מקבילה בערבית: صِحِّيّ (צִחִּיּ) – צלול, בריא; ובארמית ܨܚܘܐ (צחוא) – בהיר (בהקשר למז"א).
מילים נרדפות[עריכה]