סתת
יש להוסיף לדף זה את הערך: סִתֵּת.
סַתָּת
[עריכה]| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | סתת |
| הגייה* | satat |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | ס־ת־ת |
| דרך תצורה | משקל קַטָּל |
| נטיות | ר׳ סַתָּתִים; סַתַּת־, ר׳ סַתָּתֵי־ |
- לשון חז"ל בעל מלאכה חוצב ומעצב באבן.
- מסתתי אבנים מפסקי גפנים מנקפי הגין מנכשי זרעים בזמן שבעל הבית מקפיד עליהן אסורים משום גזל אין בעל הבית מקפיד עליהן מותרין משום גזל. תוספתא, מסכת בבא קמא, פרק יא, משנה ה
- ”ולשון מתה ממש – הרי אין לה אלא כתב שעל-גבי המצבות, דבר שנעשה בשעת הדחק על-ידי סתת“ (חבלי לשון, מאת חיים נחמן ביאליק., בפרויקט בן יהודה)
- הסתתים הכינו את האבנים לבנייה בפטיש ובאזמל.
גיזרון
[עריכה]- אולי קרוב לאכדית: חור suttu, ולערבית: שַׁתַּّ פיזר, הפריד.[1]
צירופים
[עריכה]נגזרות
[עריכה]מילים נרדפות
[עריכה]תרגום
[עריכה]- אנגלית: stonecutter, stonemason
- ערבית: حـَجـّـار
ראו גם
[עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכה] ערך בוויקיפדיה: סיתות |
סימוכין
[עריכה]- ↑ א' אבן־שושן, המילון החדש, הוצאת קרית־ספר בע"מ, מסת"ב, כרך 3, ע' 946.