מקדח

מַקְדֵּחַ

לשון חז"ל כלי חד, שנועד ליצור חורים בחומר קשה.
- ”הַמַּעֲצָד, וְהָאִזְמֵל, וְהַמַּפְסֶלֶת, וְהַמַּקְדֵּחַ, שֶׁנִּפְגְּמוּ, טְמֵאִים.“ (משנה, מסכת כלים – פרק יג, משנה ד)
- ”חַלּוֹן שֶׁהִיא לָאֲוִיר, שִׁעוּרָהּ מְלֹא מַקְדֵּחַ.“ (משנה, מסכת אהלות – פרק יג, משנה ב)
- ”מָשָׁל לִבְנֵי אָדָם שֶׁהָיוּ יוֹשְׁבִין בִּסְפִינָה נָטַל אֶחָד מֵהֶן מַקְדֵּחַ וְהִתְחִיל קוֹדֵחַ תַּחְתָּיו, אָמְרוּ לוֹ חֲבֵרָיו מַה אַתָּה יוֹשֵׁב וְעוֹשֶׂה, אָמַר לָהֶם מָה אִכְפַּת לָכֶם לֹא תַחְתִּי אֲנִי קוֹדֵחַ, אָמְרוּ לוֹ שֶׁהַמַּיִם עוֹלִין וּמְצִיפִין עָלֵינוּ אֶת הַסְּפִינָה.“ (ויקרא רבה, פרשה ד, סימן )
- ניסיתי לקדוח חור בקיר. כשהרכבתי במקדחה מקדח המיועד לברזל, המקדח התחמם ונשבר, אז הלכתי לקנות מקדח־בטון.

המקדח בזמן המשנה היה כלי חד ששימש רופאים ובנאים שלא פעל דוקא על ידי סיבוב או עיקרון ההברגה שברוב המקדחים כיום. בארמית המצא השורש ק.ד.ח במשמעות נקיבה.

ערך בוויקיפדיה: מקדח

תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מקדחים