3. לשון ימי הביניים בשונה מהפירוש המקראי, משוררי ספרד עשו שימוש במילה "מענה" גם בהוראת כוונה, משמעות. ומפרש דויד ילין, "גדלה משוגת מַעֲנַי", ר"ל - גדולה טעותי באומרי..." ילין בפירושו מתבסס על התיבה הערבית "מֲענַן"معنى שהוראתה המקורית-ערבית נסובה סביב המושגים : תחושה, מחשבה,משמעות[1].
הפרשן יונה אבן ג'נאח מפרש את תיבת "מענהו" בפסוק זה - ”כֹּל פָּעַל יְהוָה לַמַּעֲנֵהוּ וְגַם רָשָׁע לְיוֹם רָעָה“ (משלי טז, פסוק ד) בהוראת בכוונה, במתכוון. ריב"ג, רלב"ג ובעקבותיהם גסניוס המשיכו ברוח פירוש זה.