מגבל

מֻגְבָּל

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	מוגבל
הגייה*	mugbal
חלק דיבר	שם־תואר
מין	זכר
שורש	ג־ב־ל א
דרך תצורה	משקל מֻקְטָל
נטיות	נ׳ מֻגְבֶּלֶת, ר׳ מֻגְבָּלִים

1. לשון ימי הביניים שיש לו גבול וקצה.

   • ימיו של האדם מוגבלים.
   • ”אך הגבאים היו משתמטים כל פעם מלמלא את בקשת הממשלה, כי מוטב היה להם להיות חפשים בפעולותיהם מהיות מוגבלים בסיגים וגדרים ודינים יתרים.“ (בתוך ראשית התחיה, מאת יהודה אפל, בפרויקט בן יהודה)

2. מי שיש לו מום שמונע ממנו תפקודים מסוימים.

   • הוא אינו מוגבל בשכלו.

גיזרון

• בינוני מן המילה המקראית הגביל.

צירופים

• בערבון מוגבל

מילים נרדפות

• נכה (2)

נגזרות

• מֻגְבָּלוּת

ניגודים

• אין סוף
• חפשי
• נצחי (1)
• מֻכְשָׁר (2)

תרגום למשמעות 1

• אנגלית: limited‏‏‏‏
• ערבית: مَحْدُود‏‏‏‏

תרגום למשמעות 2

• אנגלית: handicapped‏‏‏‏
• ערבית: مُعاق‏‏‏‏

ראו גם

• גבל
• מצומצם
• חסום