למכביר

לְמַכְבִּיר

לשון המקרא בשפע, לרוב, בכמות רבה.
- ”כִּי בָם יָדִין עַמִּים; יִתֶּן אֹכֶל לְמַכְבִּיר.“ (איוב לו, פסוק לא)
- ” יוֹדַעַת אֲנִי אִמְרֵי נוֹי לְמַכְבִּיר / מְלִיצוֹת בְּלִי סוֹף“ (ניב, מאת רחל המשוררת, בפרויקט בן יהודה)
- ”יש ויש אתנו למכביר אנשים אשר יכלו וגם חפצו לעשות לעמם“ (ליועצי פלא, מאת משה ליב ליליינבלום, בפרויקט בן יהודה)

מן הכביר (כביר), לפי המשמעות הכוללת של הפסוק בספר איוב לעיל: ייתן אוכל בשפע. המשמעות המילולית היא כנראה (לפי רש"י):^[1] הכביר = הִרבָּה, משם מכביר = מי ש"מַרְבֶּה [ילדים]", ולכן הוא צריך אוכל למשפחתו הכבירה וכוונת הפסוק שהאל ייתן לו. לפיכך, ההבנה המודרנית נגזרת מהפסוק ולא תואמת את המשמעות המילולית (שבו 'מכביר' מתאר בן־אדם).