הקיר החשוב ביותר בבית־הכנסת, ובו נמצא "ארון הקודש", שפונה לכיוון ירושלים. בשעת תפילה פניהם של המתפללים פונות תמיד אל הקיר הזה.
”אחר תפילת-הערב נגש אל העמוד איש-שׂיבה וַיאמר בקול רועד קדיש. כל הקהל, אשר לא שת לבו לקדישים הקודמים, פנה פתאום מול כותל המזרח, דממה חרישית השׂתררה בכל בית-המדרש, ולקול העונים "אמן, יהא שמיה רבּא" חרדו אמות הספּים.“ (הקדיש, מאת י"ל פרץ, בפרויקט בן יהודה)
"וְאָז אוּכַל סוֹף-סוֹף בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ / לָשֶׁבֶת, לִלְמֹד כָּל הַיָּמִים, / לָשֶׁבֶת מַמָּשׁ עַל יַד כֹּתֶל הַמִּזְרָח" (לוּ הָיִיתִי רוֹטְשִׁילְד, מאת שלדון הרדינג, בתרגום דן אלמגור)