מארמית: כַּרְשָׁא, ובדומה לו בערבית قِرْش (קִרְשׁ). ייתכן שהמקור הוא מיוונית: עתיקה בהגיית: כַּארְחַרִיאַס karcharías) καρχαρίας) כשם תואר בהוראת: חד, שביוונית מודרנית משמש בהוראת כריש.
הראשון למלאכה בעת החדשה היה הסופר ברוך לינדא (1788 לספ') שהציע,בהשפעת הגרמנית, את צירוף המילים ("דג הָאְי" - haifisch).
בתרגומו של י.ז שפרלינג לספרו של ז'ול וורן "מסע אל בטן האדמה" משנת 1876 מגדיר את הכריש עפ"י הרוסית "אקולה"- akula ובספר מופיע כ: "חיתי–אקולען","תניני אקולען","תנין נורא ממשפחת האקולען".
דג יונה" ו"זאב–הים", הוצעו ע"י שולבוים 1904.
בשנת 1906 נעשה נסיון לגזור מן ארמית, "גלדנא" את השם "גלדן" =דגים קטנים מאוד .
ברבע הראשון של המאה העשרים כונה הכריש מילולית-ובשפות רוסית, ערבית, צרפתית: "כלב"+"ים".
1934 "עמלץ" - שם שהבליח לזמן קצר בזכות מילונו של גרזובסקי–גור, אך נדחה לבסוף.
חוגים ספרותיים כדוגמת בן יהודה וגור במילונם משנת 1935 - כינוהו: "סקלידה" (מלטינית; squale).יונתן רטוש (א.הלפרין) תירגם את "סקלידה". (="מסע אל בטן האדמה" 1930).
1940 בת שבע אהרוני מלחימה מלטינית ויוונית ויוצרת את "אספינקס"↑ .
ערך בוויקיפדיה: כרישים
טקסונומיה בוויקימינים: Selachimorpha
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: כרישים