ככל הנראה מקביל לאכדית: 𒄬𒇻𒊒 ḫallūru - מין קטנית (כנראה חומוס או אפונה), וכן לאוגריתית 𒄷𒌌𒇻𒊒 (חוּרוּלוּ) וסורית: ܚܘܼܪܠܵܐ (חוּרְלָא).[2] ומשם בערבית: خُلَّر (ח'וּלָר). יש אומרים שהמילה שאולה במקור מחורית.
יש אומרים שנגזר משורש ח־ר־ר (כיון שהקוצים מחוררים) בחילוף ל-ר.
לדעת טור סיני מלת חרון הבאה בתהילים ”סִּירֹתֵכֶם אָטָד כְּמוֹ-חַי כְּמוֹ חָרוֹן יִשְׂעָרֶנּוּ“ (תהלים נח, פסוק י) אף היא עניינה "חרול" בחילוף למ"ד בנו"ן .