לדעת ישראל חיים טביוב מילה משנאית זו מקורה בעברית קדומה: ”חבית, ובסימן ההקטנה “חבִיונה” (חבית קטנה) דוגמתה בערבית וסורית, ושרשה עברי מן חב, חבא, חבה, חפה, כפה, שענינם כַסה והַסתר; והחבית מסתירה את הנתון בתוכה. ואולי הוא גם מעין חבת, חבש הנ"ל.“ (שפת עבר החדשה, מאת ישראל חיים טביוב, בפרויקט בן יהודה)
חבית, כלי למחבוא ושמירה שנחבא במקום שמור כגון מרתף וכמו שנאמר חביון עזה - י' חביון במקום א' (חבקוק ג, ד. אבן עזרא) חבי כמעט רגע (ישעיהו כו, כ) בערבית בבלית מדוברת חבית נקראת חב الحب
יהושע בראנד, במאמר "ארכיאולוגיה ולימוד המשנה", כותב כי משמעות המילה בתלמוד שונה מזו המקובלת כיום, והשינוי חל בימי הביניים: "החבית, כלי עממי ביותר הנזכר לרוב בספרות התלמוד, זוהתה על־ידי עם האמפורה היוונית־רומית. זהו כלי בצורת כד בעל צוואר, אזנים המקשרות את הצוואר לכתפותיו ושוליים (החלק התחתון של הכלי) בצורות שונות: חדות, כדוריות או שטוחות. כלי זה היה עשוי לרוב מחרס כמרבית הכלים בארצות החמות, אך היו גם חביות עשויות מתכת יקרה, כסף וזהב, אבל לא מעץ. ואילו בתנאי המציאות באירופה, הוחלפה החבית בכלי עץ ידוע המשמש ליין. שינוי זה חל כבר בתקופת ימי הביניים ורש"י העיר עליו במסכת עבודה־זרה ס. "שכל חביות שבתלמוד כדים של חרס הם". גרם לכך כנראה שימושם המשותף ליין."[2]
ערך זה עוסק בכלי אחסון. לערך העוסק במאפה תבשיל מקראי חַבִית; ראו חביתים.
