השג יד

הֶשֵּׂג יָד[עריכה]

לשון חז"ל היכולת-הכלכלית של הנודר נדר ^[1] .
- ”הֶשֵּׂג יָד בַּנּוֹדֵר, כֵּיצַד? עָנִי שֶׁהֶעֱרִיךְ אֶת הֶעָשִׁיר, נוֹתֵן עֵרֶךְ עָנִי“ (משנה, מסכת ערכין – פרק ד, משנה א)

המקור מופיע במקרא. ”וְאִם מָךְ הוּא מֵעֶרְכֶּךָ וְהֶעֱמִידוֹ לִפְנֵי הַכֹּהֵן וְהֶעֱרִיךְ אֹתוֹ הַכֹּהֵן עַל פִּי אֲשֶׁר תַּשִּׂיג יַד הַנֹּדֵר יַעֲרִיכֶנּוּ הַכֹּהֵן“ (ויקרא כז, פסוק ח).
בלשונם של חז"ל, בדרכם האופיינית נוסח הפועל במשקל הֶפעל. רש"י מוסיף: "השג יד-שהעני נידון בערכין לפי השג ידו"
הצירוף מושאל מלשון חז"ל לעיל ללשון עברית-חדשה (בתוספת ב' הַשִּמוּש) בצורה: 'בהשג יד' בהוראת :בקרבת-מקום,בצורה נגישה.