דמאי
מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
תוכן עניינים |
[עריכה] דְּמַאי
| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | דמאי |
| הגייה* | dmai |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | |
| דרך תצורה | |
| נטיות | ר' דְמַאִין |
- בלשון חז"ל תבואה, פרות וכל תוצרת מן הצומח שאין ודאות אם הופרשו מהם מעשרות.
-
- "הדמאי מערבין בו, ומשתתפין בו, ומברכין עליו, ומזמנין עליו, ומפרישין אותו ערום, בין השמשות" (משנה דמאי א ד)
- המקבל עליו להיות נאמן על המעשרות, ולא יהיו פירותיו דמאי. צריך לעשר את שהוא אוכל, ואת שהוא מוכר, ואת שהוא לוקח. (רמב"ם, הלכות מעשרות פרק י)
-
- בלשון חז"ל תקנות שקבעו במשנה ובתלמוד לעשר את הדמאי (1).
-
- "הלוקח לזרע ולבהמה, קמח לעורות, שמן לנר, שמן לסוך בו את הכלים, פטור מן הדמאי" (משנה דמאי א ג)
-
- שם של מסכת במשנה, בסדר זרעים.
[עריכה] גיזרון
- מארמית: צרוף המלים דָּא, "זאת" + מַאי, "מה", כלומר "זה – מהו?", על שום הספק לגבי טיבה. לסברה אחרת, מהמלה היוונית dêmos) δήμος), "עם", משום שנקנתה בדרך כלל מעם הארץ שאינו מקפיד על מצוות.
