מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
ניתוח דקדוקי
|
כתיב מלא |
גנוב
|
הגייה* |
ganuv
|
חלק דיבר |
תואר
|
מין |
זכר
|
שורש |
ג־נ־ב
|
דרך תצורה |
משקל קָטוּל
|
נטיות |
נ׳ גְּנוּבָה, ר׳ גְּנוּבִים, נ"ר גְּנוּבוֹת
|
- שנלקח ללא רשות. שמוחזק שלא על פי הדין.
- ” כֹּל אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ נָקֹד וְטָלוּא בָּעִזִּים וְחוּם בַּכְּשָׂבִים גָּנוּב הוּא אִתִּי“ (בראשית ל, פסוק לג)
- המשטרה מצאה בבית רכוש החשוד כגנוב.
- [סלנג] בהשאלה מן (1): שהשתבשה עליו דעתו, ואינו פועל בהגיון.
- "לאה, לאה, לאה, / לה זה לא נוגע; / כל מה שניסיתי לא פוגע, / אני עליה גנוב." (לאה גנוב, מאת דורי בן זאב)
- תגיד לי; מה, אתה גנוב, אתה לא רואה איך אתה נוסע?!
- [סלנג ישן] שמוצא חן בעיני הדובר.
- צורת בינוני פעול של הפועל גָּנַב, מופיעה פעמיים בלבד במקרא.
- הסלנג (2) על־פי גניבת דעת, במקור בהקשר לסמים.
מילים נרדפות[עריכה]
שנלקח בלא רשות
קישורים חיצוניים[עריכה]
השורש גנב
|
השורש ג־נ־ב הוא שורש מגזרת השלמים.
נטיות הפעלים[עריכה]
ג־נ־ב
|
עבר
|
הווה/בינוני
|
עתיד
|
ציווי
|
שם הפועל
|
קַל
|
גָּנַב
|
גּוֹנֵב
|
יִגְנׁב
|
גְּנׁב
|
לִגְנׁב
|
נִפְעַל
|
נִגְנַב
|
נִגְנָב
|
יִגָּנֵב
|
הִגָּנֵב
|
לְהִגָּנֵב
|
הִפְעִיל
|
הִגְנִיב
|
מַגְנִיב
|
יַגְנִיב
|
הַגְנֵב
|
לְהַגְנִיב
|
הֻפְעַל
|
הֻגְנַב
|
מֻגְנָב
|
יֻגְנַב
|
-אין-
|
-אין-
|
פִּעֵל
|
גִּנֵּב
|
מְגַנֵּב
|
יְגַנֵּב
|
גַּנֵּב
|
לְגַנֵּב
|
פֻּעַל
|
גֻּנַּב
|
מְגֻנָּב
|
יְגֻנַּב
|
-אין-
|
-אין-
|
הִתְפַּעֵל
|
הִתְגַּנֵּב
|
מִתְגַּנֵּב
|
יִתְגַּנֵּב
|
הִתְגַּנֵּב
|
לְהִתְגַּנֵּב
|
| |
|