גדף

גִּדֵּף

לשון המקרא נִבֵּל אֶת הַפֶּה בְּדַבְּרוֹ עַל דָּבָר, הֶעֱלִיב תּוֹךְ שִׁמּוּשׁ בְּמִלִּים גַּסּוֹת.
- ”אֶת מִי חֵרַפְתָּ וְגִדַּפְתָּ וְעַל מִי הֲרִימוֹתָ קּוֹל? וַתִּשָּׂא מָרוֹם עֵינֶיךָ, עַל קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל“ (מלכים ב׳ יט, פסוק כב)
- ”וַחֲכָמִים אוֹמְרִין, אֵינוֹ נִתְלֶה אֶלָּא הַמְּגַדֵּף וְהָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה“ (משנה, מסכת סנהדרין – פרק ו, משנה ה)