בן בית

בֶּן בַּיִת[עריכה]

לשון המקרא מי שנחשב חלק ממשק הבית.
- ”וַיֹּאמֶר אַבְרָם, הֵן לִי לֹא נָתַתָּה זָרַע; וְהִנֵּה, בֶן בֵּיתִי יוֹרֵשׁ אֹתִי.“ (בראשית טו, פסוק ג)
- ”רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, בָּנֶיךָ שָׂמוּ פְּנֵיהֶם עָלַי, שֶׁאֲנִי כְּבֶן בַּיִת לְפָנֶיךָ.“ (משנה, מסכת תענית – פרק ג, משנה ח)

ערך בוויקיפדיה: בני בית

תמונות ומדיה בוויקישיתוף: בן בית