המילה מופיעה פעם אחת בלבד במקרא, לעיל, בסיפורי שמשון. מהשורש של אינה 'גרם, עשה שיקרה' ואונה 'קרה, הזדמן'. לכן המשמעות בפסוק: תואנה 'מקרה, היקרות, הזדמנות', עם קונוטציה של כוונה שלילית בהקשר הפסוק (קונוטציה שגם מופיעה בבניין התפעל במקרא: ”כִּי מִתְאַנֶּה הוּא לִי“ (מלכים ב׳ ה, פסוק ז)). משם בהשאלה הסיבה לכאורה, התירוץ, להיקרות הזאת. המשמעות המקורית של מקרה\היקרות מופיעה גם במילה תאונה מאותו שורש.
צורתה של המילה היא ייחודית בעברית. ישנן כמה השערות באשר לדרך היווצרותה של המילה. לפי השערה אחת, המילה במקורה הייתה אמורה להיות מנוקדת בקמץ קטן וחטף־קמץ (תָּאֳנָה), ורצף זה הפך לחולם וחטף־פתח (כמו "הׁעֲלָה" בשופטים ו, כח ובדה"ב כ, לד, במקום "הָעֳלָה"). לפי השערה אחרת, המילה נגזרה ממשקל תֻּקטלה (שכיום אין מילים בעברית שנוטות בו; בגזרת נל"י/ה משקל תֻּקְטָה), ועקב הימצאות האל"ף הגרונית השווא הפך לחטף והתנועה שלפניו נפתחה.