”זמן מה נסעתי מתחת ללהקת השקנאים והיתה לי הרגשה שגם אני כאילו חלק ממנה. גם אני אחד מעופות הבשורה הרעה. אולי גם אני מעין שקנאי שנחבל בכנפיו, ורץ על הכבישים שמתחת, נרדף,כדי שלא לאבדה.“ (זיכרון המסוקים, מאת אלישע פורת, בפרויקט בן יהודה)
”צחוק אטי, גבה־צליל, עולה מעל צלחת הצדפים שחוסלו, והם עתה ערימה של קליפות צדף ריקות, פתוחות, כמקורי שקנאים פעורים לרווחה.“ (בנדיקטין, מאת שולמית הראבן, בפרויקט בן יהודה)