(1:)המושג שקוף לא היה מוכר עד לעת החדשה, בעוד תיבת שקוף בהוראתה המקראית לעיל שימשה בהוראת:מה שבולט או מתבלט[1], כשנזקקו קדמונינו לתאר עפץ או מראֶה שקוף היו משתמשים בתיבת "לבן" המילה נוצרה ברובד העברית החדשה כמונח מעולם המדע והאופטיקה, ולעדות משמשת אבן הזפיר השקופה הנקראת עוד מקדם "ספיר-לבנה" וכנראה מופיעה היא במקרא בצירוף: ”לִבְנַ֣ת הַסַּפִּ֔יר“ (שמות כד, פסוק י). בתלמוד הופכת הזכוכית-השקופה כסמל למעמדם של בעלי "זכויות-היתר" שצמחו גם בערוגות החברה היהודית: ”בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ מַשְׁקִין בְּבֵית הָאֵבֶל עֲשִׁירִים בִּזְכוּכִית לְבָנָה, וַעֲנִיִּים בִּזְכוּכִית צְבוּעָה. וְהָיוּ עֲנִיִּים מִתְבַּיְּשִׁין“ (בבלי, מסכת מועד קטן – דף כז, עמוד א)
בהתייחס אל הכתוב במקרא - יש שהציעו לפרש, חַלּוֹנֵי שְׁקֻפִים - עפ"י האכדית: "בִּת חִלֲנִ" [2] שהיה סגנון בנייה המאופיין באכסדרות מקושתות [3] .
בתלמוד בבלי, הביטוי 'זכוכית לבנה' מתייחס לזכוכית שקופה, וכך גם התייחסו שאר העמים בהתכוונם ל"שקוף" - ”עשירים בזכוכית לבנה ועניים בזכוכית צבועה והיו עניים מתביישין“ (בבלי, מסכת מועד קטן – דף כז, עמוד א) ידוע שבתקופת חזל, כוס "מזכוכית לבנה" הייתה שווה 400 זוז.
רש"י (מנחות פו ב) פירש "שקופים", מבפנים שהמשקופין של חלונות מבפנים היינו צר ומבחוץ רחב , ראו אכסדרה .