מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
לערך העוסק בשֶׁלוֹ; ראו של.
|
ניתוח דקדוקי
|
כתיב מלא |
שליו
|
הגייה* |
slav
|
חלק דיבר |
שם־עצם
|
מין |
זכר
|
שורש |
|
דרך תצורה |
משקל קְטָל
|
נטיות |
ר׳ שַׂלְוִים; שְׂלַו־, ר׳ שַׂלְוֵי־; כ׳ שלוִי, שַׂלְוֵיהֶם
|
- עוף קטן, דומה במעט במראהו לחוגלה ומשתייך למשפחת הפסיוניים.
- ”וְרוּחַ נָסַע מֵאֵת ה', וַיָּגָז שַׂלְוִים מִן-הַיָּם, וַיִּטֹּשׁ עַל-הַמַּחֲנֶה כְּדֶרֶךְ יוֹם כֹּה וּכְדֶרֶךְ יוֹם כֹּה, סְבִיבוֹת הַמַּחֲנֶה וּכְאַמָּתַיִם, עַל-פְּנֵי הָאָרֶץ. וַיָּקָם הָעָם כָּל-הַיּוֹם הַהוּא וְכָל-הַלַּיְלָה וְכֹל יוֹם הַמָּחֳרָת, וַיַּאַסְפוּ אֶת-הַשְּׂלָו – הַמַּמְעִיט אָסַף עֲשָׂרָה חֳמָרִים; וַיִּשְׁטְחוּ לָהֶם שָׁטוֹחַ, סְבִיבוֹת הַמַּחֲנֶה.“ (במדבר יא, פסוקים לא – לב)
- מקבילה בערבית: سَلْوَى (סַלְוָא), וארמית: ܣܠܘܝ (סלוי).[1]
קישורים חיצוניים[עריכה]
ערך בוויקיפדיה: שליו |
|
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: שלווים |
- ↑ מתוך www.starling.rinet.ru
ניתוח דקדוקי
|
כתיב מלא |
שליו
|
הגייה* |
shalev
|
חלק דיבר |
תואר
|
מין |
זכר
|
שורש |
שׁ־ל־י/ה
|
דרך תצורה |
משקל קָטֵל
|
נטיות |
נ׳ שְׁלֵוָה, שְׁלֵוַת־; ר׳ שְׁלֵוִים, שַׁלְוֵי־; נ"ר שְׁלֵוֹת
|
- היה נינוח; לא היה בסערת רגשות; שדבר לא הפר את מנוחתו.
- ”...מַדּוּעַ דֶּרֶךְ רְשָׁעִים צָלֵחָה, שָׁלוּ כָּל־בֹּגְדֵי בָגֶד?“ (ירמיהו יב, פסוק א)
- ”וְקוֹל הָמוֹן שָׁלֵו בָהּ וְאֶל־אֲנָשִׁים מֵרֹב אָדָם מוּבָאִים סָבָאִים מִמִּדְבָּר...“ (יחזקאל כג, פסוק מב)
- ”...בִּהְיוֹת יְרוּשָׁלִַם ישֶׁבֶת וּשְׁלֵוָה וְעָרֶיהָ סְבִיבֹתֶיהָ, וְהַנֶּגֶב וְהַשְּׁפֵלָה ישֵׁב.“ (זכריה ז, פסוק ז)
- ”הִנֵּה־אֵלֶּה רְשָׁעִים; וְשַׁלְוֵי עוֹלָם הִשְׂגּוּ־חָיִל.“ (תהלים עג, פסוק יב)
- ”לֹא שָׁלַוְתִּי, וְלֹא שָׁקַטְתִּי; וְלֹא־נָחְתִּי, וַיָּבֹא רֹגֶז.“ (איוב ג, פסוק כו)
מילים נרדפות[עריכה]