דביר

דְּבִיר[עריכה]

לשון המקרא החדר הפנימי והחשוב ביותר במשכן ובבית המקדש, קודש הקודשים.
- ”וַיָּבִאוּ הַכֹּהֲנִים אֶת אֲרוֹן בְּרִית יהוה אֶל מְקוֹמוֹ, אֶל דְּבִיר הַבַּיִת אֶל קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים; אֶל תַּחַת כַּנְפֵי הַכְּרוּבִים.“ (מלכים א׳ ח, פסוק ו)
- ”שְׁמַע קוֹל תַּחֲנוּנַי, בְּשַׁוְּעִי אֵלֶיךָ; בְּנָשְׂאִי יָדַי אֶל דְּבִיר קָדְשֶׁךָ.“ (תהלים כח, פסוק ב)
לשון המקרא שם מקום ישוב.
- ” וַיֵּלֶךְ מִשָּׁם אֶל יוֹשְׁבֵי דְּבִיר וְשֵׁם דְּבִיר לְפָנִים קִרְיַת-סֵפֶר.“ (שופטים א, פסוק יא)
- כי בלשון פרס קורין לספר דביר (פרוש רד"ק)
שם פרטי לזכר.

האגיפטולוג ארנסט ווליס באדג' מצא, שבמצרית קדומה מצוייה תיבת הירוגליף מקבילה, בצורת דֵבַּר , "ṭebar" בהוראת - מקדש, התא הפנימי.^[1]
אתיופית - דָבֶּעִר dābe-ir =מקדש.
ארמית מנדעית- דיבְּרָ dibra =זנב, אחורי.
דֻבֻּר دُبُر • dubr צדדי,אחורי.
ברברית - דברת dǝbrɛ́t =איזור חבוי ,אחורי.

ערך בוויקיפדיה: דביר