חד לשון

חַד לָשׁוֹן

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	חד לשון
הגייה^*	khad lashon
חלק דיבר	תואר
מין
שורש
דרך תצורה
נטיות	נ’ חַדַּת־לָשׁוֹן, ר’ חַדֵּי־לָשׁוֹן, נ״ר חַדּוֹת־לָשׁוֹן

שנון, מי שדיבורו חריף ועוקצני.
- ”הוא היה חד־לשון כתער מלוטש, ושנינותיו נישאו על שפת העם בפאריס, וכמה מהם הכניס בחיר סופרי צרפת, אנטול פראנס, לתוך ספריו המצויינים."“ (הפרופיסור יוסף הלוי, מאת נחום סוקולוב, בפרויקט בן יהודה)
- ”לינקולן היה פרקליט חד לשון שרשם לעצמו את טיוטת נאומו המפורסם בגטיסבורג על גב מעטפה, כאשר היה בדרכו לשאת את הנאום.“ ("מעריב", 29 בינואר 1970, באתר עיתונות יהודית היסטורית)

על יסוד ”שִׁנֵּיהֶם חֲנִית וְחִצִּים וּלְשׁוֹנָם חֶרֶב חַדָּה.“ (תהלים נז, פסוק ה)