ביטוי הנאמר כהקדמה לגילוי לב החושף מעשים שעשה הדובר עצמו ושבנוגע אליהם הוא חש בושה בדיעבד, כגון שגיאות מביכות או מעשים לא מוסריים. השימוש בביטוי נועד לרמוז על-כך שהדובר 'מכה-על-חטא' ומודה ששגה בעבר ובכך מבקש להרחיק עצמו מהדברים. הביטוי איננו שגור בשיחה 'חברית' או בלתי-פורמלית ובמקום זאת משוייך למשלב לשוני גבוה, המאפיין שזירת נופך אישי בנשיאת דברים פומבית.
בנאום שנשא הנשיא, בטקס סיום כהונתו ופרישתו מהחיים הפוליטים, אמר "את חטאי אני מזכיר היום. במהלך כהונתי העדפתי לעיתים גינוני שררה וכבוד על-פני צנעה ומתינות, שהיו מיטיבות ליצג את הערכים אותם התיימרתי לעודד בחברה."
השורש זכ"ר בא משורש זק"ר. זכרות היא האיבר המזדקר. זכר הוא מי שמזדקר לו. "זכר ונקבה ברא אותם". הוא עם איבר חיצוני מזדקר, היא עם איבר פנימי.
בתלמוד מדובר על "זכרותו של קומקום" והכוונה לזרבובית.
בבבל הקימו את הזיקורת - בנין מזדקר, בצורה כללית של איבר מין זיכרי.
עד היום, בעלי המלאכה מדברים על "זכר" ו"נקבה" כשהם מתייחסים לחלק דמוי פין ולחלק דמוי אום.
הטענה שזכר מהמילה "לזכור", "זכרון" אין לה על מה שתסמוך. חז"לינו ניסו לטשטש את הבוטות והישירות של הלשון המקראית, וטענו כי "זכר" הוא "זכור בשם" ו"נקבה" היא "נקובה בשם". אין זה אלא נסיון טשטוש פוריטני.
