מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
שופין
|
| הגייה* |
shofin
|
| חלק דיבר |
שם־עצם
|
| מין |
זכר
|
| שורש |
שׁ־ו־ף
|
| דרך תצורה |
|
| נטיות |
ר׳ שׁוֹפִינִים; שׁוֹפִין־, ר׳ שׁוֹפִינֵי־
|
שופינים מסוגים שונים
- לשון חז"ל כלי־יד לעיבוד שבבי ולליטוש חלקי מתכת ועץ בעיקר, המורכב מפיסת פלדה קצרה שעליה חרוצים זיזים ובליטות חדים.
- ”וְשׁוּלֵי קְעָרָה וְשׁוּלֵי אִִסְקֻטְלָא... קִרְטְסָם, וְשָׁפָן בְּשׁוֹפִין - טְמֵאִין.“ (משנה, מסכת כלים – פרק ל, משנה א) (ושולי קערה ושולי מגש... החליקם (בגיר) וליטשם בשופין – טמאים.)
- השיניים החרוקות בגוף השופין נקראות – מחרוקת.
- מארמית: שׁוֹפִינָא. ועד הלשון העברית, מילון למונחי הטכניקה (תרפ"ט), 1929.
- פירוש ר' עובדיה מברטנורא לכלים ל א: בשופין - כלי שצורפין וחרשי ברזל מסירים בו החלודה ומחליקים בו הכלים. תרגום הצריפים, שופינא. לימ"א בלע"ז.
- שופין עגול
- שופין שטוח
- שופין מחט
- שופין עדין
- שופין גס
