יבל

יָבָל[עריכה]

לשון המקרא יובל, פלג, נחל.
- ”וְהָיָה עַל כָּל הַר גָּבֹהַ וְעַל כָּל גִּבְעָה נִשָּׂאָה פְּלָגִים יִבְלֵי מָיִם בְּיוֹם הֶרֶג רָב בִּנְפֹל מִגְדָּלִים“ (ישעיהו ל, פסוק כה)
שם פרטי לזכר.
- ”וַתֵּלֶד עָדָה אֶת-יָבָל הוּא הָיָה אֲבִי ישֵׁב אֹהֶל וּמִקְנֶה“ (בראשית ד, פסוק כ)

לשון חז"ל הסיר יבלת. טיפל בנגידות.
- ”מְיַבְּלִין, מְפָרְקִין, מְאַבְּקִין, מְעַשְּׁנִין, עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה“ (משנה, מסכת שביעית – פרק ב, משנה ב)

השורש י־ב־ל הוא שורש מגזרת נפ"יו.