חרוב

מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.

חָרוּב[עריכה]

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא חרוב
הגייה* kharuv
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש ח־ר־ב
דרך תצורה משקל קָטוּל
נטיות ר׳ חֲרוּבִים
חרוב
  1. לשון חז"ל עץ ירוק עד מתת־משפחת הקסאלפיניים שבמשפחת הקטניות. פריו מתוק, ובצורת תרמיל.
  2. סמל לאוכל דל, מאכל עניים
    • "אמר ..בן עזאי: [...] אם מנבל אדם עצמו על דברי תורה, ואוכל תמרים, חרובים, ולובש בגדים צואים, ויושב ומשמר על פתח של חכמים - כל עובר ושב אומר שמא שוטה הוא זה. לסוף אתה מוצא - כל התורה כולה עמו!" (אבות דרבי נתן יא)
    • "משל אומרים לאדם: מפני מה אתה אוכל פת שעורים? – מפני שאין לי פת חיטים. מפני מה אתה אוכל חרובים? – מפני שאין לי דבילה." (ספרי על במדבר יא)

גיזרון[עריכה]

  • שמו נובע, ככל הנראה, מצורתו, הדומה לחרב, אך יש המייחסים את שמו לתכולת המים הנמוכה שלו (יובש = חרבה).
  • אכדית: ḫarûbu (חַארוּבּוּ);[1] סורית: ܚܲܪܘܼܒ݂ܵܐ (ḫarūwa); ארמית: חרובא; ערבית: خروب (ḫarōb). השם נקלט בשפות אירופיות, ביניהן איטלקית: carruba, צרפתית: caroube ואנגלית: carob.

מידע נוסף[עריכה]

  • החוקר משה הלד סבור שהחרוב נזכר במקרא בפסוק: ”וַיְהִי רָעָב גָּדוֹל בְּשֹׁמְרוֹן וְהִנֵּה צָרִים עָלֶיהָ עַד הֱיוֹת רֹאשׁ-חֲמוֹר בִּשְׁמֹנִים כֶּסֶף וְרֹבַע הַקַּב חרי יוֹנִים בַּחֲמִשָּׁה-כָסֶף“ (מלכים ב׳ ו, פסוק כה), שבאכדית חרי יונים = חרובים; החוקור מאיר בר־אילן סבור כי "יש לשקול, שמא 'ראש חמור' המוזכר שם אינו אלא החלמית (כובזה) או ירוקת החמור (ומחירם: 8 ו־5 כסף בהתאמה)".[2]
  • giru באכדית הוא גרגר של חרוב, ומכאן נגזר שם יחידת המשקל המקראית "גרה".

צירופים[עריכה]

תרגום[עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכה]

ויקיפדיה ערך בוויקיפדיה: חרוב
ויקימינים טקסונומיה בוויקימינים: Ceratonia siliqua

הערות שוליים[עריכה]

  1. ḫarûbu in: Association Assyrophile de France, Akkadian Dictionary
  2. מאיר בר־אילן, "השיפורים בתזונה במהלך ימי בית שני", עמ' 38.