חוש

מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.

חוּשׁ[עריכה]

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא חוש
הגייה* khush
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש ח־ו־שׁ
דרך תצורה
נטיות ר׳ חוּשִׁים
  1. היכולות של יצור חי לקלוט מידע או גרויים מהסביבה או מהגוף.
    • ”על ידי חמשת חושינו: חוש הרְאִיָה, חוש השמיעה, חוש הרֵיחַ, חוש הטעם, חוש המֵשוּש. האדם יכול להכיר ולהשיג את הטבע באמצעות עיניו, אזניו, אַפּו, לשונו ועורו.“ (האדם והטבע, מאת י"ח ברנר, בפרויקט בן יהודה)
  2. כשרון טבעי לעשות משהו בצורה מוצלחת מבלי הצורך להסתמך על ידע או על לימוד מוקדם.
    • ”מאותה שיחה ואילך, בכל תקופת פגישותי אתו שוכנעתי יותר ויותר, שביאליק הוא המבקר היחידי בעולמנו הספרותי, ולא על יסוד השכלתו בשטח זה, אלא אך ורק על פי חושו הטבעי, הקולע אל השערה ולא יחטיא.“ (ביאליק כמבקר אינטואיטיבי, מאת יהודה עצבה, בפרויקט בן יהודה)
    • יש לי חוש למסחר.

גיזרון[עריכה]

  • מהפועל חש (ב) בלשון חז"ל. דמיון בין המילה "חוש" בעברית למקבילתה בערבית حِسّ (הגייה:חִס) .

מידע נוסף[עריכה]

כי מי יאכל ומי יחוש חוץ ממני (קהלת ב, כה) לדעת רוב הפרשנים כל חוש בתנ"ך מלשון מהירות אבל לדעת הרלב"ג כאן מלשון הרגשה

צירופים[עריכה]

נגזרות[עריכה]

מילים נרדפות[עריכה]

תרגום[עריכה]

ראו גם[עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכה]

ויקיפדיה ערך בוויקיפדיה: חוש