אלמן

אַלְמָן[עריכה]

אדם ששָׁכַל את אשתו
- ”אביו היה ר' קלמן השדכן, והוא איש שָׂמֵח וטוב-לב, אלמן מאשתו ועני מדֻכּא אשר רק מלאכת שדכנותו הספיקה לו מעט לחם“ (מֵעֵבֶר לַנָּהָר, מאת דוד פרישמן, בפרויקט בן יהודה)
- ”וּמַה-תָּאֳרוֹ: צַח אִם-שָׁחֹר? אַלְמָן הוּא אִם-עוֹדוֹ בָחוּר?“ (לֹא בַיּוֹם וְלֹא בַלָּיְלָה, מאת חיים נחמן ביאליק, בפרויקט בן יהודה)
בהשאלה: בודד, עזוב, זנוח
- ”כִּי לֹא-אַלְמָן יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה מֵאֱלֹהָיו מה' צְבָאוֹת“ (ירמיהו נא, פסוק ה)

צורת הנקבה אַלְמָנָה מופיעה פעמים רבות בתנ"ך ובמשנה. צורת הזכר מופיעה בתנ"ך, אולם רק במשמעות המושאלת (כמטאפורה לעמי ישראל ויהודה שהאל אינו מגן עליהם כביכול). באכדית (תעודות w:he:מארי):‏ almānu(m)‎ (אלמן); למידע נוסף על הגזרון ראו אלמנה, סעיף גזרון.

ערך בוויקיפדיה: אלמנות

תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אלמן

בעיות בהפעלת קובץ זה? ראו media help.

לשון חז"ל גרם לאשתו להיות כאלמנה.
- ”כל תלמיד חכם המרבה סעודתו בכל מקום סוף מחריב את ביתו ומאלמן את אשתו ומייתם את גוזליו“ (בבלי, מסכת פסחים – דף מט, עמוד א)