מעלה הרוח

מַעֲלֵה הַרוּחַ

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	מעלה הרוח
הגייה*	ma'aleh haruakh
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש
דרך תצורה	צרף
נטיות

1. עברית חדשה הכיוון ממנו נושבת הרוח, מוצא הרוח.
2. בְּמַעֲלֵה הָרוּחַ – (א) בכיוון ממנו נושבת הרוח, בצד הגלוי לרוח או לכיוונו, בצד הקרוב למוצא הרוח או לכיוונו (לציון מיקום יחסי של שני כלי שיט – אחד ביחס לשני ושניהם ביחס לרוח). (ב) שיט ברוח קדמית (לציון כיוון השיט ביחס לרוח של סירה או של ספינת מפרשים).

   • "כששתי מפרשיות מתקרבות זו לזו עד כדי סכנת התנגשות [...] אם שתיהן שטות באותו מפנה, חייבת המפרשית שבמעלה הרוח לפנות דרך למפרשית שבמורד הרוח." (פקודת הנמלים, תקנות למניעת התנגשויות בים, 1985. באתר נבוֹ)
   • "ההפלגה במעלה הרוח, ברוח קדמית, דורשת מהשייטים לחוש את ההגה, לכוון את המפרשים, לאזן את הסירה [...]." ("הפלגה בכיוון הרוח, הפלגה בקדמית", באתר "ים יבשה")

גיזרון

• מן "מַעֲלֶה", עלייה + רוּחַ. קרוב אל "מַעֲלֵה הַזֶּרֶם".
• האקדמיה ללשון העברית, מונחי כלי שיט קטנים ומעגנות (תשע"ג), 2013: קיים רק 'במורד הרוח' (downwind).

מילים נרדפות

• מוצא הרוח
• מעל הרוח
• בצד הגלי
• בצד הגלוי לרוח
• לִפְאַת רוּחַ

ניגודים

• מבוא הרוח
• מתחת לרוח
• בצד החסי
• בצד החסוי מן הרוח

תרגום

• אנגלית: to windward‏‏‏‏
• אנגלית: upwind‏‏‏‏

קישורים חיצוניים

ערך בוויקיפדיה: כיווני השיט ביחס לרוח