גרם

גָּרַם

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא	גרם
שורש וגזרה	ג־ר־ם א, גזרת השלמים
בניין	פָּעַל (קַל)

1. היווה סיבה להתרחשות או למאורע.

   • כולסטרול גבוה גורם מחלות־לב.
   • ”אמרת: מה טבל מיוחד שאיסור גופו גרם לו - אף כל שאיסור גופו גרם לו, יצא מוקצה שאין איסור גופו גרם לו, אלא איסור דבר אחר גרם לו.“ (בבלי, מסכת פסחים – דף מח, עמוד א)

2. שבר עצמות.

גיזרון

הפועל "גרם" במשמעות הראשונה יסודו בשורש ג־ר־ם, הקיים גם בארמית במשמעות דומה (גְּרַם), והוא נתגלגל לשפתנו מלשון חז"ל. הפועל "גרם" במשמעות השנייה מגיע מן העברית המקראית, שם הוא רווח יותר בשימוש בבניין פיעל (לגָרֵם עצמות), והוא נגזר מן המלה גֶּרֶם (אוגריתית: גרמ; ארמית: גַּרְמָא; ערבית: גִ'רְם), שפירושה הוא עֶצֶם (ומכאן, ביטויים כמו "גרם מדרגות", "חמור גרם" או "רחב גרם"). ככל הנראה, המובן הראשון של המילה הפוליסמית הוא הרחבה, על דרך המטפורה, למובנה השני: המשמעות המקורית של השורש היא 'לחתוך' או 'לשבור', וזו גם המשמעות היחידה המופיעה במקרא. בעברית משנאית, תחת ההשפעה הארמית, נטל לעצמו הפועל את המובן של 'להביא לכך שיקרה משהו'.

נגזרות

• גורם
• גרמה

מילים נרדפות

• סיבב (1)

ניגודים

• מנע (1)

תרגום

אנגלית: cause‏‏‏‏ (1), ate bones‏‏‏‏ (2) גרמנית: verursachen‏‏‏‏ (1) ספרדית: causar‏‏‏‏ (1)

ערבית: سَبَّبَ‏‏‏‏ פורטוגזית: causar‏‏‏‏ (1) פינית: aiheuttaa‏‏‏‏ (1) צ'כית: způsobit‏‏‏‏ (1)

גֵּרֵם

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא	גרם
שורש וגזרה	ג־ר־ם ב, גזרת השלמים, ע"ג
בניין	פִּעֵל

1. שבר עצמות.

   • ”אֵל מוֹצִיאוֹ מִמִּצְרַיִם כְּתוֹעֲפֹת רְאֵם לוֹ יֹאכַל גּוֹיִם צָרָיו וְעַצְמֹתֵיהֶם יְגָרֵם וְחִצָּיו יִמְחָץ“ (במדבר כד, פסוק ח)

גיזרון

• מן גֶּרֶם

גְּרָם א

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	גרם
הגייה*	gram
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	ג־ר־ם
דרך תצורה	משקל קְטָל
נטיות	ר׳ גְּרָמִים

1. יחידת מסה ממערכת היחידות הבינלאומית (SI) השווה לאלפית הקילוגרם.

   • "אך אם לא יספיק לכך כספנו השנה, / אז נקנה מאתיים גרם גבינה." (להשתטות לפעמים, מאת אילן גולדהירש)

גיזרון

• מיוונית: grámma) γράμμα) – משקל פעוט.

תרגום

• אנגלית: gram‏‏‏‏

ראו גם

• מיליגרם
• קילוגרם

גֶּרֶם

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	גרם
הגייה*	gerem
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	ג־ר־ם
דרך תצורה	משקל קֶטֶל
נטיות	ר׳ גְּרָמִים; ר׳ גַּרְמֵי־; כ׳ גַּרְמוֹ־

1. לשון המקרא עצם, החומר הגירני ממנו עשוי השלד בעלי החיים.

   • ”בְּאֹרֶךְ אַפַּיִם יְפֻתֶּה קָצִין וְלָשׁוֹן רַכָּה תִּשְׁבָּר גָּרֶם.“ (משלי כה, פסוק טו)

2. גוף בעל ממדים התופס מקום בחלל.

   • הסבלים נאלצו לקחת את הפסנתר במעלה גרם־המדרגות.

צירופים

• גרם מדרגות
• גרם המעלות
• גרם שמימי
• גרם שמים
• חמור גרם
• רחב גרם

מילים נרדפות

• עצם

תרגום

• אנגלית: bone‏‏‏‏‏ (1); body‏‏‏‏‏ (2)