נין: הבדלים בין גרסאות בדף
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אליצור יחיא (שיחה | תרומות) |
אליצור יחיא (שיחה | תרומות) |
||
שורה 9: | שורה 9: | ||
|נטיות=נ' נִינָה; ר' נִינִים, נ"ר נִינוֹת |
|נטיות=נ' נִינָה; ר' נִינִים, נ"ר נִינוֹת |
||
}} |
}} |
||
# {{מקרא}} [[בן#בֶּן|בן]] |
# {{מקרא}} הדור הראשון בילידי האדם, [[בן#בֶּן|בן]] |
||
#:*{{צט/תנ"ך|וְעַתָּה, הִשָּׁבְעָה לִּי בֵאלֹהִים הֵנָּה, אִם-תִּשְׁקֹר לִי, '''וּלְנִינִי''' וּלְנֶכְדִּי; כַּחֶסֶד אֲשֶׁר-עָשִׂיתִי עִמְּךָ, תַּעֲשֶׂה עִמָּדִי, וְעִם-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-גַּרְתָּה בָּהּ|בראשית|כא|כג}} |
#:*{{צט/תנ"ך|וְעַתָּה, הִשָּׁבְעָה לִּי בֵאלֹהִים הֵנָּה, אִם-תִּשְׁקֹר לִי, '''וּלְנִינִי''' וּלְנֶכְדִּי; כַּחֶסֶד אֲשֶׁר-עָשִׂיתִי עִמְּךָ, תַּעֲשֶׂה עִמָּדִי, וְעִם-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-גַּרְתָּה בָּהּ|בראשית|כא|כג}} |
||
#:*{{צט/בבלי|וכל האומר אין ערלה בחוצה לארץ לא יהא לו '''נין''' ונכד|קידושין|לט|א}} |
#:*{{צט/בבלי|וכל האומר אין ערלה בחוצה לארץ לא יהא לו '''נין''' ונכד|קידושין|לט|א}} |
גרסה מתאריך 00:43, 26 בנובמבר 2018
נִין
ניתוח דקדוקי | |
---|---|
כתיב מלא | נין |
הגייה* | nin |
חלק דיבר | שם־עצם |
מין | זכר |
שורש | נ־י־ן |
דרך תצורה | משקל קִיל |
נטיות | נ׳ נִינָה; ר׳ נִינִים, נ"ר נִינוֹת |
- לשון המקרא הדור הראשון בילידי האדם, בן
- ”וְעַתָּה, הִשָּׁבְעָה לִּי בֵאלֹהִים הֵנָּה, אִם-תִּשְׁקֹר לִי, וּלְנִינִי וּלְנֶכְדִּי; כַּחֶסֶד אֲשֶׁר-עָשִׂיתִי עִמְּךָ, תַּעֲשֶׂה עִמָּדִי, וְעִם-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-גַּרְתָּה בָּהּ“ (בראשית כא, פסוק כג)
- ”וכל האומר אין ערלה בחוצה לארץ לא יהא לו נין ונכד“ (בבלי, מסכת קידושין – דף לט, עמוד א)
- עברית חדשה בנו של הנכד או של הנכדה.
- הוא רק בן ששים וכבר נולד לו נין, הנכדה שלו התחתנה בגיל צעיר.
- לשון המקרא, (משמעות משוערת) שַׂר, מושל.
גיזרון
כל המפרשים נין הוא בן, וכמו שנראה מלשון המקרא. בעברית החדשה נין הפך לבן הנכד. רש"י (ישעיה י"ד כב,תהלים ע"ב משלי כט) כותב כי הבן הוא המושל בנכסי האב ולכן נקרא נין (2).
מילים נרדפות
- ריבע (1)
ניגודים
תרגום
- אנגלית: great grandson (1)
- רוסית: правнук (1)
מידע נוסף
- המילה מופיעה במקרא שלוש פעמים, בשלוש הפעמים לפני המילה נכד: ”לִי, וּלְנִינִי וּלְנֶכְדִּי“ (בראשית כא, פסוק כג), ”לֹא נִין לוֹ וְלֹא נֶכֶד בְּעַמּוֹ“ (איוב יח, פסוק יט), ”וְהִכְרַתִּי לְבָבֶל שֵׁם וּשְׁאָר וְנִין וָנֶכֶד“ (ישעיהו יד, פסוק כב). לפי הפירוש המקובל "נין" במקרא פירושו "בן". ויש מפרשים שהוא מילה נרדפת ל"נכד", או "צאצא" כל שהוא. המשמעות (1) מקורה איפוא בלשון המדוברת, ולא במקרא.[1]
- המילה במשמעות (2) היא במשמעות משוערת, ומופיעה במקרא רק בפסוק לעיל בתהלים ע"ד, ח. רש"י שם מפרש: "נינם - מושליהם", ומקשר את המילה לפועל ינון בפסוקים ”יְהִי שְׁמוֹ לְעוֹלָם לִפְנֵי שֶׁמֶשׁ ינין [יִנּוֹן] שְׁמוֹ וְיִתְבָּרְכוּ בוֹ“ (תהלים עב, פסוק יז), ”מְפַנֵּ֣ק מִנֹּ֣עַר עַבְדּ֑וֹ וְ֝אַחֲרִית֗וֹ יִהְיֶ֥ה מָנֽוֹן“ (משלי כט, פסוק כא).
- בפרושו על הפסוק במשלי מעיר רש"י על הקשר בין משמעות (2) ומשמעות (1): "...שהנין קם תחת אביו לשלוט בנכסיו".
ראו גם
הערות שוליים
↑ למשל, יצחק הירשברג כתב בעיתון "קול העם" מתאריך 8/9/47 בטור "שבושי לשון" (עמ' 2) כי המשמעות "בן הנכד" למילה "נין" היא שגויה. לדבריו:
- "לאמיתו של דבר 'נין' הוא בן. מקורו הוא השורש 'נון', שמובנו: צמוח, גדול, התרבה [...] לפי זה יובן השם הארמי 'נון' - דג, כקרוב לשורש הזה, כי גם במקרא מופיע הפועל 'וידגו' במובן ויתרבו".