חלק

חֵלֵק גם חֵלֶק

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא
הגייה*
חלק דיבר
מין
שורש	ש־ר־ש
דרך תצורה
נטיות

1. שאינו שלם, אחד ממרכיבי השלם. מה שמתקבל מחיתוך השלם.

   • "רַק אֲשֶׁר אָכְלוּ הַנְּעָרִים וְחֵלֶק הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָלְכוּ אִתִּי עָנֵר אֶשְׁכֹּל וּמַמְרֵא הֵם יִקְחוּ חֶלְקָם" (בראשית יד)
   • "וַתְּהִי הַמֶּחֱצָה חֵלֶק הַיּצְאִים בַּצָּבָא מִסְפַּר הַצֹּאן שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אֶלֶף" (במדבר לא)

2. בהשאלה: (עם שיוך) מה ששייך ל־, חלקי חלקו

   • {{צט| כִּי חֵלֶק

נגזרים

• חלקה

חָלָק

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא
הגייה*
חלק דיבר
מין
שורש	ש־ר־ש
דרך תצורה
נטיות

1. גוף ששטח הפנים שלו שוה, ללא שינויים, בליטות או שקעים.
2. דבר שומני, שהאחיזה בו

   • "חָלְקוּ מַחְמָאוֹת פִּיו וּקְרָב לִבּוֹ רַכּוּ דּבָרָיו מִשֶּׁמֶן" (תהילים נה) (דבריו היו חלקים יותר מחמאה ויותר רכים משמן)

נגזרים

• חלקלקות
• החליק

חָלַק גם חִלֵּק

1. פיזר מנות שוות -חלקים- משלם, בין נמענים רבים.