לשון

לָשׁוֹן

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	לשון
הגייה*	lashon
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר ונקבה
שורש	ל־שׁ־ן
דרך תצורה	משקל קָטוֹל
נטיות	לְשׁוֹן־; ר׳ לְשׁוֹנוֹת; לְשׁוֹנִי

לשונו של כלב

1. שריר בגופם של בני־אדם ובעלי־חיים הממוקם בפה, אשר אצל בני האדם אחראי לחוש הטעם ומשתתף בפעולת הדיבור.

   • "תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלִַם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי" (תהלים קלז, ו)

2. דבר המתאפיין בהיותו צר וארוך, כגון: רצועה, חבל־ארץ, ים.

   • "וְהֶחֱרִים ה' אֵת לְשׁוֹן יָם מִצְרַיִם" (ישעיהו יא, טו)

3. שפה.

   • ”לְשׁוֹן חֲכָמִים תֵּיטִיב דָּעַת וּפִי כְסִילִים יַבִּיעַ אִוֶּלֶת“ (משלי טו, פסוק ב)
   • "שְׂפַת אֱמֶת תִּכּוֹן לָעַד וְעַד אַרְגִּיעָה לְשׁוֹן שָׁקֶר" (משלי יב, יט)
   • "אין כותבין לא עברית, ולא ארמית, ולא מדית, ולא יוונית, כתב בכל לשונות, בכל כתבים, לא יקרא בה, עד שתהא כתובה אשורית." (מסכתות קטנות, מסכת סופרים, פרק א, הלכה ז)
   • "כל דיבור ודיבור שיצא מפי הגבורה נחלק לשבעים לשונות." (תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף פח, עמוד ב)

גיזרון

• המילה משותפת לשפות שמיות רבות: lišānu (אכדית, אבלאית), lšn (אוגריתית), lasoun (פיניקית), leššānā (ארמית־סורית), lišana (ארמית־מנדאית), لِسَان (lisān, ערבית), lǝssan (געז), lǝs(s)an (טיגרינית, טיגראית, אמהרית).

צירופים

• אבק של לשון הרע
• בהאי לישנא (בזו הלשון)
• חד לשון
• חיים ומוות ביד הלשון
• חרץ לשון
• כבד לשון
• לשון אש
• לשון הרע
• לשון נופל על לשון
• לשון עם זר (לע"ז, לעז)
• עורך לשון
• התרו חרצבות לשונו
• מטבע לשון
• חד לשון
• על קצה הלשון

מילים נרדפות

• שפה

תרגום

• אנגלית: tongue‏, language‏‏‏‏
• גרמנית: Zunge‏, Sprache‏‏‏‏
• ספרדית: lengua‏‏‏‏
• ערבית: لغة‏, لسان‏‏‏‏
• רוסית: язык‏‏‏‏

ראו גם

• לשונאי