זנב

זָנָב

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	זנב
הגייה*	במלרע
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש
דרך תצורה
נטיות	זְנַב-, זְנָבוֹת, זַנְבוֹת-,

1. איבר באחורי גופם של בעלי חיים. משמש למטרות שונות.
2. קצה, בדל.

משפטים לדוגמה

• "למה לפיל יש זנב? כדי שלא יסתיים באופן פתאומי". (1)
• "זנב הסיגריה נשמט משפתיו". (2)

צירופים

• הוי זנב לאריות ואל תהא ראש לשועלים (פרקי אבות ה', 15)
• עצם הזנב
• שנהיה לראש ולא לזנב

מילים נרדפות

• בדל
• קצה

תרגום

• אנגלית: tail
• רוסית: хвост

קשרים בין שפות

• רוסית: זנב занавеской за прячь ,תוציא אותו בזמן удач

ראו גם

• הזדנב