מפוח

מַפּוּחַ

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	מפוח
הגייה*
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	נ־פ־ח
דרך תצורה
נטיות	ר׳ מַפּוּחִים

מפוח של נפחים

1. לשון המקרא מכשיר או מתקן להזרמת אויר.

   • נָחַר מַפֻּחַ מֵאֵשׁ תַּם, עֹפָרֶת לַשָּׁוְא צָרַף צָרוֹף וְרָעִים לֹא נִתָּקוּ. (ירמיהו ו כט)
   • הנפח מלבה את האש במפוחו.

תרגום

• אנגלית: bellows‏‏‏‏

ראו גם

• נפח