חד

חֹד

לשון חז"ל קצה דוקרני, מחודד.
- ”אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם הַנּוֹד הַזֶּה אִם יִהְיֶה בּוֹ נֶקֶב כְּחֹד שֶׁל מַחַט, כָּל רוּחוֹ יוֹצֵא מִמֶּנּוּ.“ (בראשית רבה, פרשה א, סימן ג)
- "א"ר מאיר: שלא יהא אדם מדמה שבכולם הן נידונין, אלא חוד שער לבן טמא" (ספרא ויקרא יג,ג)
- ”מכָן חוטף ויורד כנגד חודה של קרן עד שדם באצבעו“ (תוספתא, מסכת זבחים – פרק י, הלכה ו)
[צה"ל] הכוח המוביל, שנמצא בחזית הקדמית ביותר.
[סלנג] בהשאלה מן (1): ליבת גרפיט צרה המשמשת לכתיבה בעפרונות מכניים.

תחילית המתווספת לשם או לתואר המתכוון לדבר בעל דבר יחיד.
- ”וְאַתָּה בֶן־אָדָם בְּנֵי עַמְּךָ הַנִּדְבָּרִים בְּךָ אֵצֶל הַקִּירוֹת וּבְפִתְחֵי הַבָּתִּים וְדִבֶּר־חַד אֶת־אַחַד אִישׁ אֶת־אָחִיו לֵאמֹר בֹּאוּ־נָא וְשִׁמְעוּ מָה הַדָּבָר הַיּוֹצֵא מֵאֵת יְהוָה.“ (יחזקאל לג, פסוק ל)

שיכול לפלח בקלות.
- ”...בְּנֵי-אָדָם – שִׁנֵּיהֶם, חֲנִית וְחִצִּים; וּלְשׁוֹנָם, חֶרֶב חַדָּה.“ (תהלים נז, פסוק ה)
- ”וּבְרֹאשׁ הַגְּדוּד צוֹעֵד / אֶצְבְּעוֹנִי הַמְּפַקֵּד: / הוּא חָבוּשׁ קוֹבַע פְּלָדָה / וּבְיָדוֹ סִכָּה חַדָּה.“ (בִּמְדִינַת הַגַּמָּדִים, מאת אלה וילנסקי בזֶמֶרֶשֶׁת)

שיכול לפלח בקלות

הציג חידה.
- ”וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְשׁוֹן אָחוּדָה-נָּא לָכֶם חִידָה אִם-הַגֵּד תַּגִּידוּ אוֹתָהּ לִי שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה וּמְצָאתֶם וְנָתַתִּי לָכֶם שְׁלֹשִׁים סְדִינִים וּשְׁלֹשִׁים חֲלִפֹת בְּגָדִים“ (שופטים יד, פסוק יב)
- ”בֶּן-אָדָם חוּד חִידָה וּמְשֹׁל מָשָׁל אֶל-בֵּית יִשְׂרָאֵל“ (יחזקאל יז, פסוק ב)