מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
לשון המקרא ”בָּזָה לְךָ לָעֲגָה לְךָ בְּתוּלַת בַּת צִיּוֹן אַחֲרֶיךָ רֹאשׁ הֵנִיעָה בַּת יְרוּשָׁלִָם“ (מלכים ב׳ יא , פסוק כא ) ”כִּי הִנֵּה אָנֹכִי מְצַוֶּה וַהֲנִעוֹתִי בְכָל הַגּוֹיִם אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר יִנּוֹעַ בַּכְּבָרָה וְלֹא יִפּוֹל צְרוֹר אָרֶץ“ (עמוס ט , פסוק ט ) ”[...] אֵיךְ הָיְתָה לְשַׁמָּה מַרְבֵּץ לַחַיָּה כֹּל עוֹבֵר עָלֶיהָ יִשְׁרֹק יָנִיעַ יָדוֹ“ (צפניה ב , פסוק טו ) בהשאלה מן (1): עודד להתחיל או להמשיך בפעולה כלשהי.
השורש נוע
השורש נ־ו־ע הוא שורש מגזרת נע"ו/י .
נ־ו־ע
עבר
הווה/בינוני
עתיד
ציווי
שם הפועל
קַל
נָע
נָע
יָנוּעַ
נוּעַ
לָנוּעַ
נִפְעַל
נִנּוֹעַ
נִנּוֹעַ
יִנּוֹעַ
הִנּוֹעַ
לְהִנּוֹעַ
הִפְעִיל
הֵנִיעַ
מֵנִיעַ
יָנִיעַ
הָנַע
לְהָנִיעַ
הֻפְעַל
הוּנַע
מוּנָע
יוּנַע
-אין-
-אין-
פִּעֵל
-אַיִן-
-אַיִן-
-אַיִן-
-אַיִן-
-אַיִן-
פֻּעַל
-אַיִן-
-אַיִן-
-אַיִן-
-אין-
-אין-
הִתְפַּעֵל
הִתְנוֹעַע
מִתְנוֹעֵעַ
יִתְנוֹעַע
הִתְנוֹעֵעַ
לְהִתְנוֹעֵעַ
בזמן עבר, עתיד, ציווי ומקור - ע' הפועל שברגיל (כאשר ל' הפועל אינה גרונית) מנוקדת בצירי - כשהיא באה לפני הח"ע בסוף מילה אפשר לנקדה בפתח ואפשר לנקדה בצירי ואחריו פתח גנובה. למשל: שִׂמַּח, שִׂמֵּחַ; יְאָרַח, יְאָרֵחַ; לְהִמָּנַע, לְהִמָּנֵעַ. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 58)[1]
