שעשע

שִׁעֲשַׁע (גם: שִׁעֲשֵׁעַ)

הֵסֵב עֹנֶג וְשִׂמְחָה, עָשָׂה שֶׁיֵּהָנֶה וְיַעֲלֹז.
- ”וְשִׁעֲשַׁע יוֹנֵק עַל חֻר פָּתֶן; וְעַל מְאוּרַת צִפְעוֹנִי, גָּמוּל יָדוֹ הָדָה.“ (ישעיהו יא, פסוק ח)
- ”בְּרֹב שַׂרְעַפַּי בְּקִרְבִּי; תַּנְחוּמֶיךָ יְשַׁעַשְׁעוּ נַפְשִׁי.“ (תהילים צד, פסוק יט)
לשון חז"ל מִלֵּא וְאָטַם.
- ”אמר רבי יונה: למה נקרא שמה שעועית? שהיא משעשעת את הלב ומהלכת את בני מיעים.“ (ירושלמי, מסכת כלאים – פרק א, הלכה א)

מן המקרא.
2. שעע-שוע, הלחם מן ארמית-יהודית מיסוד 'שֽׁעַע'בהוראת הנאה + 'שׁוּעַ' בהוראת אציל (כמו 'שועי-ארץ' , 'י+שוע' וכיו"ב ) . שֽׁעַע-שׁוּעַ בהוראת הנאה אצילית או הנאת האציל. (𐤀𐤓𐤍, מתוך מילון קליין)

הוּסַב לוֹ שַׁעֲשׁוּעַ, הִנּוּ אוֹתוֹ בְּדִיצָה וּבְתַעֲנוּגוּת.
- ”...עַל צַד תִּנָּשֵׂאוּ, וְעַל בִּרְכַּיִם תְּשָׁעֳשָׁעוּ“ (ישעיהו סו, פסוק יב)
- "...וְצוּר לְמַלְאָכָיו שָׂח מֶנִי שְׁעוּ. אֶרֶץ הַכַּרְמֶל הֲבֵאתִים וְשֻׁעַשְׁעוּ. וְשָׂנְאוּ מוֹכִיחַ וְאִם לֹא תִשְׁמְעוּ" "אֵיכָה תִּפְאַרְתִּי מֵרַאֲשׁוֹתַי", אליעזר הקליר