שלוק

שָׁלוּק

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	שלוק
הגייה^*	shaluk
חלק דיבר	תואר
מין	זכר
שורש	שׁ־ל־ק
דרך תצורה	משקל קָטוּל
נטיות	נ׳ שְׁלוּקָה; ר׳ שְׁלוּקִים; נ"ר שְׁלוּקוֹת

לשון חז"ל חלוט או מבושל במים רותחים.
- ”הַנּוֹדֵר מִן הַמְבֻשָּׁל, מֻתָּר בַּצָּלִי וּבַשָּׁלוּק.“ (משנה, מסכת נדרים – פרק ו, משנה א)
- ”אֵין מְבִיאִין מִן הַגַּרְגְּרִים שֶׁנִּשְׁרוּ בַמַּיִם, וְלֹא מִן הַכְּבוּשִׁים, וְלֹא מִן הַשְּׁלוּקִין.“ (משנה, מסכת מנחות – פרק ח, משנה ג)

עובדיה מברטנורא על נדרים ו א: מותר בצלי ובשלוק - כל שנתבשל יותר מבישולו הראוי נקרא שלוק:
תפארת ישראל על נדרים ו א: ובשלוק - שאינו מבושל כראוי, אבל במבושל יותר מדאי אסור [רי"ז]:
מלאכת שלמה על נדרים ו א: שלוק: כל שנתבשל יותר מבשולו הראוי לו נקרא שלוק עכ"ל ר"ע ז"ל.

↑ רוביק רוזנטל, מילון הסלנג המקיף, ירושלים: כתר הוצאה לאור, 2006, הערך "שלוק".