שיזבות

שֵׁיזָבוּת

לשון המקרא [ארמית] ישועה, פדות, הצלה.
- ”הֵן אִיתַי אֱלָהַנָא דִּי־אֲנַחְנָא פָלְחִין; יָכִל לְשֵׁיזָבוּתַנָא מִן־אַתּוּן נוּרָא יָקִדְתָּא, וּמִן־יְדָךְ מַלְכָּא יְשֵׁיזִב.“ (דניאל ג, פסוק יז)
- ”...דָּנִיֵּאל עֲבֵד אֱלָהָא חַיָּא; אֱלָהָךְ דִּי אַנְתְּ פָּלַח־לֵהּ בִּתְדִירָא, הַיְכִל לְשֵׁיזָבוּתָךְ מִן־אַרְיָוָתָא?“ (דניאל ו, פסוק כא)
- "יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא, חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאוּלָה..." (קדיש גדול)