מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
ניתוח דקדוקי |
כתיב מלא | רינה |
הגייה* | rina |
חלק דיבר | שם־עצם |
מין | נקבה |
שורש | ר־נ־ן |
דרך תצורה | משקל קִטְלָה |
נטיות | ר׳ רִנּוֹת, רִנַּת־ |
- הבעת שמחה.
- ”וַיַּעֲבֹר הָרִנָּה בַּמַּחֲנֶה, כְּבֹא הַשֶּׁמֶשׁ לֵאמֹר; אִישׁ אֶל־עִירוֹ, וְאִישׁ אֶל־אַרְצוֹ.“ (מלכים א׳ כב, פסוק לו)
- ”רָנּוּ שָׁמַיִם וְגִילִי אָרֶץ, וּפִצְחוּ הָרִים רִנָּה; כִּי־נִחַם יהוה עַמּוֹ, וַעֲנִיָּו יְרַחֵם.“ (ישעיהו מט, פסוק יג)
- ”יהוה אֱלֹהַיִךְ בְּקִרְבֵּך גִּבּוֹר יוֹשִׁיעַ, יָשִׂישׂ עָלַיִךְ בְּשִׂמְחָה; יַחֲרִישׁ בְּאַהֲבָתוֹ, יָגִיל עָלַיִךְ בְּרִנָּה.“ (צפניה ג, פסוק יז)
- ”תְּפִלָּה לְדָוִד שִׁמְעָה יהוה צֶדֶק הַקְשִׁיבָה רִנָּתִי הַאֲזִינָה תְפִלָּתִי בְּלֹא שִׂפְתֵי מִרְמָה.“ (תהלים יז, פסוק א)
- ”אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ, וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה; אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם, הִגְדִּיל יהוה לַעֲשׂוֹת עִם-אֵלֶּה.“ (תהלים קכו, פסוק ב)
- ”וּבְעֵת הֵחֵלּוּ בְרִנָּה וּתְהִלָּה נָתַן יהוה מְאָרְבִים עַל־בְּנֵי עַמּוֹן מוֹאָב וְהַר־שֵׂעִיר הַבָּאִים לִיהוּדָה וַיִּנָּגֵפוּ“ (דברי הימים ב׳ כ, פסוק כב)
- שם פרטי לנקבה.
- ”וּבְנֵי שִׁימוֹן אַמְנוֹן וְרִנָּה, בֶּן־חָנָן וְתִילוֹן; וּבְנֵי יִשְׁעִי, זוֹחֵת וּבֶן־זוֹחֵת.“ (דברי הימים א׳ ד, פסוק כ)
- "שם כל השרות והדליות והרינות / פסעו לאט בתוך שדרת קזוארינות" (בהאחזות הנח"ל בסיני, מאת נעמי שמר)
- "בעיניים של טוליק דמעות עגולות / כי רינה הלכה לה לבד בחולות" (טוליק
, מאת רמה סמסונוב)
- "טיול רגלי פונים ימינה / בקצה הרחוב רואים את רינה / נפל דבר רק היא הבינה / את לא לבד." (את לא לבד, מאת משה להב)
השורש רנן |
השורש ר־נ־ן הוא שורש הנוטה בבניינים קל והתפעל לפי גזרת ע"ע, וביתר הבניינים נוטה לפי גזרת השלמים.
ר־נ־ן |
עבר |
הווה/בינוני |
עתיד |
ציווי |
שם הפועל |
קַל |
רַן |
רַן |
יָרֹן |
רֹן |
לָרֹן |
נִפְעַל |
|
|
|
|
|
הִפְעִיל |
הִרְנִין |
מַרְנִין |
יַרְנִין |
הַרְנֵן |
לְהַרְנִין |
הֻפְעַל |
|
|
|
-אין- |
-אין- |
פִּעֵל |
רִנֵּן |
מְרַנֵּן |
יְרַנֵּן |
רַנֵּן |
לְרַנֵּן |
פֻּעַל |
רֻנַּן |
מְרֻנָּן |
יְרֻנַּן |
-אין- |
-אין- |
הִתְפַּעֵל |
הִתְרוֹנֵן |
מִתְרוֹנֵן |
יִתְרוֹנֵן |
הִתְרוֹנֵן |
לְהִתְרוֹנֵן |
|
|