קשט

יש להוסיף לדף זה את הערך: קִשֵּׁט.

קָשַׁט[עריכה]

לשון חז"ל לאַמֵּת, לתקן, להביא את הדבר למצבו הנכון.
- ”אמר ריש לקיש: קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים“ (בבלי, מסכת בבא בתרא – דף ס, עמוד ב)
- ”עאל ואמר קומיהון: מאיכן קשט הקושט הזה שתהא עבודה בבכורות?“ (ירושלמי, מסכת מגילה – פרק א, הלכה יא)

הפועל הארמי "קשט" גזור משם־העצם: ”קֹשֶׁט“ (תהלים ס, פסוק ו) - האמת, הדבר הנכון, שכנראה גזור מ"לִקְשׁוֹת" - לירות בחץ, לפגוע במטרה.

לשון המקרא אמת
- ”נָתַתָּה לִּירֵאֶיךָ נֵּס לְהִתְנוֹסֵס מִפְּנֵי קֹשֶׁט סֶלָה.“ (תהלים ס, פסוק ו)
- ”לְהוֹדִיעֲךָ קֹשְׁטְ אִמְרֵי אֱמֶת; לְהָשִׁיב אֲמָרִים אֱמֶת לְשֹׁלְחֶיךָ.“ (משלי כב, פסוק כא)
[מליצה] צמח טרופי קוצני ממשפחת הברומליים שפריו מכיל ציפה צהובה ועסיסית.
- ”הַקֹּשֶׁט שְׁנֵים עָשָׂר, וְקִלּוּפָה שְׁלשָׁה, וְקִנָּמוֹן תִּשְׁעָה.“ (בבלי, מסכת כריתות – דף ו, עמוד א) (פיטום הקטורת)
- להגדרה זו אין משפט מדגים. אתם מוזמנים לתרום לוויקימילון ולהוסיף אותו.
  רשימה של ערכים שיש להוסיף להם משפטים מדגימים תמצאו כאן.

מארמית: המילה מופיעה ארבע פעמים בלבד במקרא, בפסוקים לעיל, ופעמיים נוספות בחלקים הארמיים שבספר דניאל.
לשון חז"ל מיוונית: kóstos) κόστος), במקור מסנסקריט: kuṣṭha) कुष्ठ)

ערך בוויקיפדיה: קושט