קשט
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
קָשַׁט[עריכה]
| ניתוח דקדוקי - פועל | |
|---|---|
| כתיב מלא | קשט |
| שורש וגזרה | ק־ש־ט |
| בניין | פָּעַל (קַל) |
- לשון חז"ל לאַמֵּת, לתקן, להביא את הדבר למצבו הנכון.
- ”אמר ריש לקיש: קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים“ (בבלי, מסכת בבא בתרא – דף ס, עמוד ב)
- ”עאל ואמר קומיהון: מאיכן קשט הקושט הזה שתהא עבודה בבכורות?“ (ירושלמי, מסכת מגילה – פרק א, הלכה יא)
גיזרון[עריכה]
- הפועל הארמי "קשט" גזור משם־העצם: ”קֹשֶׁט“ (תהלים ס, פסוק ו) - האמת, הדבר הנכון, שכנראה גזור מ"לִקְשׁוֹת" - לירות בחץ, לפגוע במטרה.