מצרית קדומה המופיעה בפפירוס הרסט שמתוארך לתקופת שלטון תחותמס השלישי מופיעה המילה בהגיית: חֶ-סַיִת khesait בהוראת "חלק מצמח הנרקח לתרופה" [1]. מצרית בהגיית קֶדֶט qeṭ-t ליוונית עתיקה קיטֹה κιττώ מושאל מעברית 'קִדָּה' הוא שמו הכולל ממנו יוצא הקנמון[2].
ארמית: עפ"י התרגומים בצורת 'קציעתה' . מושאלת ליוונית עתיקה - קַסִאַ κᾰσίᾱ שהיה מין הקנמון, בלטינית שימש גם בהוראת התבלין אזוב תרבותי שביוון העתיקה נשזרו ענפיו למקלעת ונענדו סביב צווארם של בני זוג בעת נישואיהם . סטראבו טוען במידה רבה של ביטחון, שמקור צמח הקציעה מדרומה של הודו, וכמה מפרשני ימה"ב (וכך גם חוקרים כיום) גורסים שמקורו מצפונה של הודו ושמעצתו החומה הופק שרף ריחני-בעל ניחוח בולט (דומיננטי) .
בפירוש אסף הרופא: "קציעות נקראים בלשון ארם משלחתה דבסמא".
ערך בוויקיפדיה: קציעה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: קציעה