מקראי. נאמר כגנאי. במקרא, השמרים שמשמשים בייצור היין היו לכינוי נרדף ליין הלא מזוקק, שנמצאות בו עדיין שאריות השמרים ”מִשְׁתֵּה שְׁמָנִים, מִשְׁתֵּה שְׁמָרִים: שְׁמָנִים מְמֻחָיִם, שְׁמָרִים מְזֻקָּקִים“ (ישעיהו כה, פסוק ו) ואכן בספר צפניה מופיע הביטוי: "קפאו על שמריהם" בהקבלה לפסוק הבא ”וְלֹא יִשְׁתּוּ אֶת יֵינָם“ (צפניה ב, פסוק יג) ויתכן שבכך נרמז על בני רכב מן המקרא שלקחו על עצמם את עול ההינזרות מן היין
התנהגותו של "השוקט אל השמרים" מדומה לבצק ששמריו סיימו זה מכבר לתסוס והוא נח לו בשלווה ומוכן לעבודה, לכן יופיע הביטוי בהקשר חיובי, בעוד שהתנהגותו של "הקופא על שמריו" מדומה לבצק איליו התווספו שמרים המצוי כבר זמן ממושך לאחר סיום תהליך התסיסה אינו גדל ואינו מייצר כבר חום ובהשוואה להתנהגותו המקובעת-פאסיבית של אדם (או חברה) המגלים חוסר עניין ויכולת תגובה כלפי המציאות החיה המשתנה תדיר (דינמית), ביטוי זה יופיע בהקשרים שליליים הקשורים להתנהגות האדם.
