קדה
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
יש להוסיף לדף זה את הערכים: קָדָה, בושם) קִדָּה־(צמח בושם).
קִדָּה[עריכה]
ניתוח דקדוקי | |
---|---|
כתיב מלא | קידה |
הגייה* | kida |
חלק דיבר | שם־עצם |
מין | נקבה |
שורש | ק־ד־ד א |
דרך תצורה | משקל קִטְלָה |
נטיות | ר׳ קַדּוֹת; קִדַּת־, ר׳ קִדּוֹת־ |


- לשון חז"ל הרכנת הגוף עם הפנים מטה. כמחוות כבוד.
- ”תנו רבנן; קידה – על אפים, שנאמר (מלכים א׳ א, פסוק לא) וַתִּקֹּד בַּת-שֶׁבַע אַפַּיִם אֶרֶץ; כריעה – על ברכים“ (בבלי, מסכת ברכות – דף לד, עמוד ב)
- עברית חדשה תנועת גוף של כפיפה מן המותן המציינת מחווה של כבוד או של הכנעה כלפי הזולת.
- בתום ההצגה יצאו השחקנים לקידה אחרונה והקהל פרץ במחיאות כפיים סוערות.
גיזרון[עריכה]
שם פעולה מן הפועל קד המקראי.
צירופים[עריכה]
מילים נרדפות[עריכה]
תרגום[עריכה]
ראו גם[עריכה]
השורש קדד א | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|