המילה מופיעה פעם אחת בלבד במקרא: ”וְאִישׁ בָּא מִבַּעַל שָׁלִשָׁה וַיָּבֵא לְאִישׁ הָאֱלֹהִים לֶחֶם בִּכּוּרִים עֶשְׂרִים לֶחֶם שְׂעֹרִים וְכַרְמֶל בְּצִקְלֹנוֹ וַיֹּאמֶר תֵּן לָעָם וְיֹאכֵלוּ“ (מלכים ב׳ ד, פסוק מב), ומובנה אינו ברור. יונתן בן־עוזיאל (המאה הראשונה לסה"נ) תרגם את "וכרמל בצקלנו" ל"וּפֵירוּכָן בִּלְבוּשֵׁיהּ", כלומר "ודגנים בקליפותיהם", ופרשני המקרא הסתמכו על פירוש זה. המשמעות "תרמיל, שק" קיימת החל מלשון ימי הביניים, ומבוססת על הפירוש הרווח לפי הקשר המילה בפסוק.תיבת צקל משמשת בהוראת קליפה ,תרגום יונתן מתרגם: "ופרוכין בקליפותיה". אחרים פרשו בהשראת האוגריתית בהוראת: חיטה ירוקה
במאמרו "בעקבות הלשון והספר" מוסר נ"ה טור-סיני על סמך תעודות אוגרתיות כי האות ב' הכתובה בצורה: "בצקלנו" היא שורשית-מרובעת, והוראת המילה: מנחת בכורים. בפרשנות המודרנית נמצא שבאוגריתית קיימת המילה "בצקל" במשמעות "שיבולת", לפיכך יתכן כי צורת היסוד של "בצקלֹנו" היא בְּצִקְלֹן , כלומר הצירוף: "וכרמל בצקלֹנו" משמש בהוראת: תבואה טרייה כשהיא עדיין בשיבולתה. בנוסף,אפשר ושורש ב-צ-ק-ל מקורו בהלחם-שורשים בצק+קל בהוראת קלתית
ערך זה עוסק בצקלון, תרמיל. לערך העוסק בציקלון, סופה; ראו ציקלון.
