צפריר

צַפְרִיר

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	צפריר
הגייה^*	tsafrir
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	צ־פ־ר
דרך תצורה	משקל קַטְלִיל
נטיות	ר׳ צַפְרִירִים; צַפְרִיר־, צַפְרִירֵי־

עברית חדשה [פיוטי] רוח בוקר קלילה.
- ”ובְזֹהַר אֶשְׁנַבִּי בְּפַחֲזוּת חֵן-חֵן, צַפְרִירֵי הַבֹּקֶר מְשַׂקְּרִים אֵלָי“ (צפרירים, מאת חיים נחמן ביאליק, בפרויקט בן יהודה)
לשון ימי הביניים מין רוח־בוקר רעה, שֵׁד או מזיק היוצא לפעולתו בשעות הבוקר, להבדיל מן הלילית, הפועלת בשעות הלילה.
- " ולהחליצנו מכל מקרים רעים [...] ומכל מיני צפרירין טהירין רוחניים ארציים מימיים ההולכים בסתר ובגלוי ביום ובלילה." (בנימין הלוי ב"ר מאיר, ספר חמדת ימים ב', תפלה לתענית שקודם ערב ר"ח אדר; באתר תורת אמת – online)
שם פרטי לזכר.

מארמית: "צַפְרָא" – בֹּקֶר. קרוב אל zéphyros) Ζέφυρος), רוח מערבית.^[1]
מארמית: "צַפְרָא" – בֹּקֶר, על יסוד תרגום יונתן לבמדבר ו כד: "יְבָרְכִינָךָ יְיָ בְּכָל עִסְקָךְ וְיִטְרִינָךְ מִן לִילֵי וּמְזַיְיעֵי וּבְנֵי טִיהַרְרֵי וּבְנֵי צַפְרִירֵי וּמַזִיקֵי וּטְלוֹי:" ובעוד מקומות.