צבה

אין לבלבל ערך זה עם הערך צבא או צבע.

תוכן עניינים

לשון המקרא [לא בשימוש] איבר בגוף בעל חיים: התנפח מחולי.
- ”בְּתֵת אדני אֶת יְרֵכֵךְ נֹפֶלֶת וְאֶת בִּטְנֵךְ צָבָה..וּבָאוּ הַמַּיִם הַמְאָרְרִים הָאֵלֶּה בְּמֵעַיִךְ לַצְבּוֹת בֶּטֶן וְלַנְפִּל יָרֵךְ..וּבָאוּ בָהּ הַמַּיִם הַמְאָרֲרִים לְמָרִים וְצָבְתָה בִטְנָהּ וְנָפְלָה יְרֵכָהּ“ (במדבר ה, פסוקים כא – כז)
- {{צט/משנה|שפתו העליונה עודפת על התחתונה והתחתונה עודפת על העליונה הרי זה מום ושניטלו שניו פסול מפני מראית העין דדיו שוכבים כשל אשה כרסו צבה טבורו יוצא נכפה|בכורות|ז|ה

המילה מובאת 3 פעמים בלבד במקרא באותו הקשר. בפסוק נראה מחלק מהמפרשים שלא מדובר בפועל אלא בפעול שא"כ הפועל בזכר הוא צב.

לשון המקרא
- ” הֲמוֹן כָּל הַגּוֹיִם הַצֹּבְאִים עַל אֲרִיאֵל וְכָל צֹבֶיהָ וּמְצֹדָתָהּ וְהַמְּצִיקִים לָהּ.“ (ישעיהו כט, פסוק ז)

דעת אבן עזרא ועוד: שמדובר בפועל צבא והאל"ף חסרה (כמו צוֹבְאֶיהָ) וכפי שנראה מהקשר בפסוק ^[1].
דעת רש"י ומצודות: לשון מוצב כמו הציב (המציבים עליה מצור).