צבה

צָבָה

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא
שורש וגזרה	צ־ב־י/ה
בניין	פָּעַל (קַל)

1. לשון המקרא [לא בשימוש] איבר בגוף בעל חיים: התנפח מחולי.

   • ”בְּתֵת אדני אֶת יְרֵכֵךְ נֹפֶלֶת וְאֶת בִּטְנֵךְ צָבָה..וּבָאוּ הַמַּיִם הַמְאָרְרִים הָאֵלֶּה בְּמֵעַיִךְ לַצְבּוֹת בֶּטֶן וְלַנְפִּל יָרֵךְ..וּבָאוּ בָהּ הַמַּיִם הַמְאָרֲרִים לְמָרִים וְצָבְתָה בִטְנָהּ וְנָפְלָה יְרֵכָהּ“ (במדבר ה, פסוקים כא – כז)
   • {{צט/משנה|שפתו העליונה עודפת על התחתונה והתחתונה עודפת על העליונה הרי זה מום ושניטלו שניו פסול מפני מראית העין דדיו שוכבים כשל אשה כרסו צבה טבורו יוצא נכפה|בכורות|ז|ה

גיזרון

• המילה מובאת 3 פעמים בלבד במקרא באותו הקשר. בפסוק נראה מחלק מהמפרשים שלא מדובר בפועל אלא בפעול שא"כ הפועל בזכר הוא צב.

צָבָה

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא
שורש וגזרה	צ־ב־י/ה
בניין	פָּעַל (קַל)

1. לשון המקרא

   • ” הֲמוֹן כָּל הַגּוֹיִם הַצֹּבְאִים עַל אֲרִיאֵל וְכָל צֹבֶיהָ וּמְצֹדָתָהּ וְהַמְּצִיקִים לָהּ.“ (ישעיהו כט, פסוק ז)

גיזרון

• או משורש צ־ב־א או משורש י־צ־ב

פרשנים מפרשים

• דעת אבן עזרא ועוד: שמדובר בפועל צבא והאל"ף חסרה (כמו צוֹבְאֶיהָ) וכפי שנראה מהקשר בפסוק .
• דעת רש"י ומצודות: לשון מוצב כמו הציב (המציבים עליה מצור).

מידע נוסף

• בארמית הפועל צבה משמעו רצה.