צבה

אין לבלבל ערך זה עם הערך צבא או צבע.

צָבָה[עריכה]

לשון המקרא [לא בשימוש] איבר בגוף בעל חיים: התנפח מחולי.
- ”...בְּתֵת יהוה אֶת־יְרֵכֵךְ נֹפֶלֶת וְאֶת־בִּטְנֵךְ 'צָבָה. וּבָאוּ הַמַּיִם הַמְאָרְרִים הָאֵלֶּה בְּמֵעַיִךְ לַצְבּוֹת בֶּטֶן וְלַנְפִּל יָרֵךְ וְאָמְרָה הָאִשָּׁה אָמֵן אָמֵן.“ (במדבר ה, פסוקים כא – כב)
- ”...וּבָאוּ בָהּ הַמַּיִם הַמְאָרֲרִים לְמָרִים וְצָבְתָה בִטְנָהּ וְנָפְלָה יְרֵכָהּ וְהָיְתָה הָאִשָּׁה לְאָלָה בְּקֶרֶב עַמָּהּ.“ (במדבר ה, פסוק כז)
- ”וְשֶׁנִּטְּלוּ שִׁנָּיו, פָּסוּל, מִפְּנֵי מַרְאִית הָעָיִן; דַּדָּיו שׁוֹכְבִים כְּשֶׁל אִשָּׁה, כְּרֵסוֹ צָבָה, טַבּוּרוֹ יוֹצֵא, נִכְפֶּה אֲפִלּוּ אַחַת לְיָמִים“ (משנה, מסכת בכורות – פרק ז, משנה ה)

המילה מובאת שלוש פעמים בלבד במקרא באותו הקשר. בפסוק נראה מחלק מהמפרשים שלא מדובר בפועל אלא בפעול שא"כ הפועל בזכר הוא צב.

לשון המקרא (משמעות משוערת)
- ” הֲמוֹן כָּל הַגּוֹיִם הַצֹּבְאִים עַל אֲרִיאֵל וְכָל צֹבֶיהָ וּמְצֹדָתָהּ וְהַמְּצִיקִים לָהּ.“ (ישעיהו כט, פסוק ז)

דעת אבן עזרא ועוד: שמדובר בפועל צבא והאל"ף חסרה (כמו צוֹבְאֶיהָ) וכפי שנראה מהקשר בפסוק ^[1].
דעת רש"י ומצודות: לשון מוצב כמו הציב (המציבים עליה מצור).