פצח

פָּצַח[עריכה]

התחיל, פתח בהשמעת קול כלשהו כגון: שירה, צרחה, בכי.
- ”רָנּוּ שָׁמַיִם וְגִילִי אָרֶץ, וּפִצְחוּ הָרִים רִנָּה; כִּי־נִחַם יְהוָה עַמּוֹ, וַעֲנִיָּו יְרַחֵם.“ (ישעיהו מט, פסוק יג)
- ”הילדים כולם פצחו במנגינה מיוחדת וזימרו את הפרק הראשון של קריאת שמע תוך שהם מדגישים כל מילה.“ (אביב בעלטה: אבדן הנעורים בבנדין ובמחנות, מאת דב זלמנוביץ, בפרויקט בן יהודה)
- ”והתינוק, האח של איתי, שהיה עטוף בשמיכות, פצח בבכי מחריש אוזניים.“ (גִּבְעַת שְׁמִינְק: זכרונותיו של הכלב שמינק ממלחמת המפרץ, מאת רות צרפתי, בפרויקט בן יהודה)

המילה מופיעה שבע פעמים במקרא, שש מתוכן בישעיהו, ופעם נוספת בתהלים צח, פסוק ד; תמיד בסמיכות לרינה, ועפ"ר להרים בלשון ציווי.

לשון המקרא שבר לחתיכות (עפ"ר עצם חלול וקשה).
- ”וַאֲשֶׁר אָכְלוּ שְׁאֵר עַמִּי וְעוֹרָם מֵעֲלֵיהֶם הִפְשִׁיטוּ וְאֶת עַצְמֹתֵיהֶם פִּצֵּחוּ וּפָרְשׂוּ כַּאֲשֶׁר בַּסִּיר וּכְבָשָׂר בְּתוֹךְ קַלָּחַת“ (מיכה ג, פסוק ג)
- מפצח אגוזים
בהשאלה: פתר שאלה סבוכה
- הוא פיצח את החידה בקלות

המילה מופיעה פעם אחת במקרא בפסוק לעיל קרוב אל פתח ופצע.