פעפע
מראה
פִּעְפַּע, פִּעְפֵּעַ
[עריכה]ניתוח דקדוקי - פועל | |
---|---|
כתיב מלא | פעפע |
שורש וגזרה | פ־ע־פ־ע, מרובעים |
בניין | פִּעֵל |
- לשון חז"ל התפשט אל סביבתו, התפשט וחדר אל סביבתו.
- ”דם (בבגד) לא מפעפע בישול מפעפע“ (בבלי, מסכת זבחים – דף צו, עמוד ב)
- ”היה שם צרצור מלא יין מן היין העמוני שהוא קשה והוא את הגוף מפתה לזנות והיה ריחו מפעפע.“ (ירושלמי, מסכת סנהדרין – פרק י, הלכה ב)
- ”אמו (של אלישע בן אבויה) כשהיתה מעוברת בו היתה עוברת על בתי עכו"ם והריחה מאותו המין והיה אותו הריח מפעפע בגופה כאירסה של חכינה “ (ירושלמי, מסכת חגיגה – פרק ב, הלכה א)
- ”וּכְשֶׁהָיְתָה רוֹאָה כַּת שֶׁל בַּחוּרִים הָיְתָה רוֹפֶסֶת עָלֶיהָ וְהָיָה אוֹתוֹ הָרֵיחַ מְפַעְפֵּעַ בָּהֶן כְּאֶרֶס שֶׁל עַכְנָה“ (ויקרא רבה, פרשה טז, סימן א)
- בעבע, העלה בועות, רגש כנוזל בשעת רתיחתו.
- הלבה נוזל סמיך ורותח ומפעפע במעמקי ה אדמה, ופורץ החוצה מהרי געש.
- מין חדות יצירה, כמעט עוז נעורים, היה מפעפע מכל שורה ושורה. (ומנדלי זקן, חיים נחמן ביאליק)
- יצא בטפטוף, יצא מעט-מעט.
- עורה החטיט והמקרין כפתורים קטנים, מפעפע אדמימות וירקרוקת, (הזיקית, אברהם רגלסון)
- (כימיה, פיזיקה) התפזר בכל התוֶך או עבר ממקום למקום בדרך של פעפוע (דיפוזיה או אוסמוזה).
- החמצן מפעפע מנאדיות הראה אל נימי הדם.
גיזרון
[עריכה]- לשון חז"ל.